-מאמר מפי ד"ר זוהר קציר-

אנו מודעים לגוף רק כשמשהו לא נוח לנו, ושוכחים מקיומו כשהכל בסדר. אינך הולך לרופא לשאול "מדוע אני בריא", אין צורך לכאורה להבין מדוע אני בריא, אבל כשאני חולה, אני שואל מיד "מדוע אני חולה". כאשר הגוף מתפקד ביעילות, כמו סוס שדוהר בקצב נכון, איננו נעצרים לשאול כיצד הוא מצליח לדהור כל כך יפה. אנו מקבלים זאת כמובן מאליו, בעצם אנו בכלל לא מודעים לגוף כשהכל בסדר. אנו לא מודעים לדופק, לזרימת הדם, לעיכול, לחום הגוף, בקושי אנו מודעים לנשימה כשהכל בסדר. אך אם משהוא לא בסדר, מיד אנו רוצים לדעת מה החום, מה הדופק, אכלתי משהוא לא בסדר, אולי צריך לראות רופא? יש לנו "קופת חולים" מי חושב בכלל על "קופת בריאים".

היחס המקובל אל הגוף הוא כאל משרת, המשרת את האני היושב בשכל. השכל נותן פקודות והגוף ממלא אותן. רק כאשר משהוא לא נח, האני מזדהה עם הגוף, ואז אני אומר "אני מרגיש לא טוב". האמת הביולוגית היא שדוקא השכל בא לשרת את הגוף. השכל הוא מנגנון ההשרדות של הגוף. לצבי יש ריצה מהירה, לחתול יש ציפורניים, לצב יש שריון ולאדם יש שכל. בזכות השכל האדם שרד על הפלנטה הזו. הסלקציה הטבעית הכחידה יצורים לא נבונים ונתנה מקום ליצורים נבונים בכדור הארץ. לקח מליוני שנים לאבולוציה ליצור אדם נבון (Homo sapiens) אך בדורות האחרונים נראה שמשהו השתבש בקשר בין השכל לגוף, הפסקנו להיות ערים לסימנים שהגוף נותן. אנו לא מבינים אותו. אנו זקוקים לרופא שיפרש את הסימנים של הגוף בשבילנו, כשם שאנו זקוקים למכונאי שיפרש מה לא בסדר במכונית שלנו.

האנלוגיה בין המכונית שלנו לבין הגוף שלנו ממשיכה הלאה: כשהמכונית לא בסדר מכניסים אותה למוסך, כשהגוף לא בסדר מכניסים אותו לבית החולים. כשחלק במכונית לא בסדר מחליפים אותו – יש חלקי חילוף. כשחלק בגוף לא בסדר מחליפים אותו – יש השתלת איברים. יש על מי לסמוך, על המכונאי, על הרופא רק על עצמנו שכחנו איך לסמוך.

האמת היא שהגוף מתקשר איתנו כל הזמן ולא רק כשלא נוח לו, במצב של מחלה (dis-ease). אך בגלל הניתוק שלנו מעצמנו אנו לא קולטים את הסימנים שלו, או מפרשים אותם לא נכון. אנו רואים פיצה מתעורר בנו תיאבון ואנו מפרשים זאת כרעב. אנו אוכלים מלוח ומפרשים זאת כצמאון. יש לנו צרבת מהאוכל אנו לוקחים "אלקה זלצר", עולה החום, לוקחים "אקמול", כאב ראש, בולעים "אופטלגין", יש נזלת מטפטפים טיפות באף, יש שיעול לוגמים סירופ נגד שיעול ורצים לעבודה. "העולם לא יסתדר בלעדי, אני חייב ללכת לעבודה". ממשיכים לדרבן את הסוס שלכם לא נעצרים להקשיב לצרכיו!